תכולת סיבים תזונתיים (תאית) במזון ומחלות סרטן


מאת: ד"ר דן קרת , נטורופת ND MD


סיבים תזונתיים ותרומתם לבריאות


אף על פי שאין אנו מעכלים סיבים תזונתיים (FIBERS), תרומתם לבריאותנו חשובה ביותר. עיקר העבודה החלוצית בתחום זה נעשתה על ידי ד"ר דניס ברקיט. (שמו של דר ברקיט נכנס לספרי הרפואה בעקבות גילוי אחד הסרטנים של בלוטות הלימפה, שבו הוכח לראשונה קשר בן וירוס לבין מחלה ממארת.) העובדה ששמו נכנס לספרי הרפואה גרמה לכך שרופאים הקשיבו לרעיונותיו, אף על פי שהם קשורים לתזונה, תחום הנלמד פחות במהלך לימודי הרפואה.

במשך 20 שנות עבודתו באפריקה תהה ברקיט מדוע מחלות שהיו כה שכיחות באנגליה ובארצות-הברית היו נדירות באפריקה. להערכתו, האלמנט הקריטי הוא הסיבים התזונתיים. הסיבים עוברים במעיים ללא עיכול, מאיצים את מעבר המזון במעי ותורמים לסילוק חומרים מזיקים. הקשר החשוב הנוגע לדיון שלנו הוא הקשר בין סיבים לבין סרטן המעי הגס וסרטן החלחולת (הרקטום).

"מכל סוגי הסרטן, סרטן המעי הגס הוא האופייני ביותר לתרבות המערב" אומר ברקיט. "סרטן המעי הגס וסרטן החלחולת נדירים בקרב עמים פרימיטיביים. סוגי סרטן אלה גם לא קיימם בחיות בר. החיות היחידות החולות בסרטן המעי הגס והחלחולת הן חיות מתורבתות כמו כלבים וחזירים. הכל מצביע לכיוון הדיאטה, והמרכיבים העיקריים בדיאטה הם השומן והסיבים". שוב נמצא השומן אשם, אך הסיבים עוזרים להקטין את הנזק הנגרם ממנו.

לדעתו מצטרף מספר רב של מאמרים רפואיים, שהחלו להתפרסם בשנות ה-70 והראו שכיחות סרטן מעי גס גבוה באותם המקומות שבהם צריכת הבשר גבוהה (בשר כידוע אינו מכיל סיבים). למעשה נמצא שאין אוכלוסיה אחת בעולם שצריכת הבשר שלה גבוהה, שאין בה שיעורי סרטן מעי גס גבוהים. מוסיף על כך המגזין של האגודה לקידום המדע JOURNAL OF THE ASSOCIATION FOR THE ADVANCEMENT OF SCIENCE: "אוכלוסיות הצורכות הרבה בשר ושומן נוטות יותר לפתח סרטן מעי גס בהשוואה לאוכלוסיות הניזונות מדיאטות צמחוניות או אשר צורכות מעט בשר".
היו שערערו על מסקנות אלה, והעלו את המרכיב הגנטי כאפשרות להסבר התופעה. בתשובה לכך נערך מחקר, שבדק את שיעורי סרטן המעי הגס בקרב יפנים ביפן לעומת יפנים שהיגרו לארצות-הברית. עורך המחקר, ד"ר ברג, מצא, שבעוד ששיעור המחלה ביפן נמוך, בארצות הברית הוא משתווה לזה של אוכלוסיית הלבנים, כאשר המהגרים היפנים צורכים דיאטה דומה לדיאטה האמריקאית.

ד"ר ברג ועמיתיו במכון הסרטן הלאומי המשיכו במחקריהם וחיפשו קורלציה בין שיעורי סרטן המעי הגס לצריכתם של 119 סוגי מזון שונים. המזון שלגביו נמצאה הקורלציה הגבוהה ביותר לסרטן המעי הגס היה בשר, וכך כותב ברג: "הסיכון מבשר בקר, חזיר ועוף, עלה עם תדירות הצריכה, והתמונה הכוללת מראה תבנית של יחס שהוא תלוי-מינון".

עקומה ממחקר בין-לאומי לגבי סרטן המעי הגס דומה לממצאים לגבי סרטן השד. עם עליית צריכת השומן עולה גם שכיחות המחלה. אחרי ארוחה כיס המרה משחרר חומצות מרה אל תוך המעי, כדי לעזור בספיגת השומן שנאכל. חיידקים במעי הופכים חומצות מרה אלה לחומרים מעודדי סרטן (CANCER PROMOTING SUBSTANCES), הנקראים חומצות מרה שניוניות.

כאן חשיבותם של הסיבים התזונתיים, כפי שמסביר ד"ר ברקיט: "נוכחות סיבים בדיאטה משנה את אוכלוסיית החיידקים במעי ומקטינה את הפיכת חומצות המרה לחומצות מרה שניוניות. כמו כן סופגים הסיבים את חומצות המרה האלה, כפי שנייר-ספיגה סופג דיו. בנוסף לכך, הסיבים מדללים את חומצות המרה בתוך כמות צואה גדולה במקום בנפח צואה קטן. התוצאה היא שחומצות המרה קטנות בכמותן, נספגות ומדוללות. לסיכום, ככל שצריכת השומן והבשר עולה וצריכת הסיבים יורדת כך עולים שיעורי סרטן המעי הגס".

ד"ר ברקיט ממשיך: "כצפוי, סרטן השד מגלה תבנית התנהגות דומה, והוא נדיר במדינות שבהן הדיאטה עשירה בסיבים. חלק מההסבר נעוץ בעובדה שדיאטה עתירת סיבים תהיה בדרך כלל ענייה בשומן, כלומר דיאטה המקטינה את הסיכון לסרטן השד. הסבר נוסף לצורה שבה סיבים מגינים מפני סרטן שד הוא באמצעות השפעתם על הורמוני המין. כפי שכבר ראינו, הסיכון לחלות בסרטן השד קשור לגיל המנרך (MENARCH, הווסת הראשונה), שירד מגיל 17 במאה שעברה לגיל 13 בימינו. בכפר אפריקאי הגיל כיום הוא עדיין 17, בעוד שביוהנסבורג השכנה, הוא 13.
קבוצת מדענים מווילס, בפיקוחו של HUDGES, בדקה 46 מדינות, כדי למצוא למה קשור גיל המנרך. הדבר היחיד שהם מצאו הוא צריכת סיבים. סיבים משפיעים על מטבוליזם הכולסטרול, שהוא המקור להורמונים המווסתים את צמיחת הרחם". עם העלייה בצריכת הסיבים יורדות רמות הכולסטרול ורמות ההורמונים, וכך נגרמת ירידה בשיעורי הסרטן. כמו כן עלייה בצריכת הסיבים התזונתיים גורמת לירידה בצריכת שומן, וכך, בכל מקרה, מקבלים ירידה בשיעורי סרטן השד.
לסיום סעיף זה אביא מתוך דבריו של הריסון (להזכירכם, התנ"ך של הרופאים) לגבי גורמי הסיכון לסרטן המעי הגס וסרטן החלחולת: "מחקרים אפידמיולוגיים במדינות שונות מעידים על קשר ישיר בין תמותה מסרטן קולון-רקטום לבין צריכה לאדם של קלוריות, חלבון בשר, ושומן ושמן בתזונה כמו גם עלייה ברמות כולסטרול בדם ותמותה ממחלות לב וכלי דם.

שינויים גאוגרפיים בשיעורי סרטן זה אינם קשורים להרכב גנטי מאחר שקבוצות מהגרים מאמצות את שיעורי סרטן המעי הגס של המדינות שאליהן היגרו. מעבר לכך, קבוצות באוכלוסיה המערבית, כמו מורמונים ואדוונטיסטים של היום השביעי (Seven Day Adventists), המתאפיינות בהרגלי חיים ותזונה שונים משל שכניהם, מראים שיעורים נמוכים משמעותית של סרטן המעי הגס. באותו הזמן שיעורי סרטן זה עולים ביפן מאז שמדינה זו החלה לאמץ גישה תזונתית מערבית יותר."

הריסון טוען ששתי ההשערות העיקריות להבדלים אלה קשורות לכמות השומן במזון מן החי ולכמות הסיבים בתזונה.

המקורות לסיבים תזונתיים
למעשה הטבע מפשט עבורנו את נושא הסיבים התזונתיים. נמצא אותם אך ורק במזון מן הצומח, ובכל מזון מן הצומח. כלומר כל מה שצומח מכיל סיבים בשיעורים שונים. דוגמאות לכך הם לחם מחיטה מלאה, דייסות מדגניים מלאים כמו שיבולת שועל, אורז מלא, דגניים מלאים אחרים, ירקות וקטניות. בכל המזונות מן החי אין סיבים (תאית).

הסיבים מגינים עלינו לא רק מפני סרטן, אלא גם מפני שורת מחלות נוספות של הציוויליזציה: מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, השמנה, סוכרת, אבני מרה וכליה, אוסטיאופורוזיס, מחלת גאוט, עצירות, פוליפים במעי, אפנדציטיס, דליות וטחורים, דיורטיקולוזיס ובקע סרעפתי.

חלבונים ומקורות חלבון והשפעתם על מחלות סרטן
גורם תזונתי שלישי המשפיע על סרטן הוא החלבונים. יש עדויות הקושרות צריכת חלבון גבוהה, בעיקר חלבון מן החי, לסוגים מסוימים של סרטן. דבר זה נכון, ולו בגלל שמזונות עתירי חלבון, כמו בשר בקר למשל, הם בדרך כלל גם עתירי שומן וחסרי סיבים, אך נראה שעודף חלבון כשלעצמו מגדיל את הסיכון לחלות בסרטן.
מתוך דברים של המועצה למחקר לאומי: (NATIONAL RESEARCH COUNCIL)
"עדות ממחקרים אפידמיולוגיים ומעבדתיים טוענת, שייתכן שצריכת חלבון גבוהה קשורה להגדלת הסיכון לכמה סוגי סרטן" (מתוך DIET, NUTRITION AND CANCER).
ציטוט נוסף מובא מתוך ה- TEXTBOOK OF CLINICAL ONCOLOGY, AMERICAN CANCER SOCIETY: "עדות אפידמיולוגית קשרה דיאטות עשירות בחלבון עם סיכון גבוהה לסרטני השד, המעי הגס, הלבלב והערמונית".
גם המחקר של ארמסטרונג ודול מצא קשר זה. הם מצאו שדיאטות עתירות חלבון העלו את הסיכון לסרטן השד, המעי הגס, החלחולת, הלבלב, הרחם והערמונית. החוקרים מצאו שחלבונים מן החי הם האשמים העיקריים, יותר ממקורות אחרים של חלבון. סיבה אפשרית לכך קשורה בעובדה שכימיקלים כמו DDT נוטים להצטבר ברקמות של חיות. DDT עדיין נמצא בחיות, שנים לאחר האיסור להשתמש בו.
גם במחקר הגדול שנערך בסין נמצאו הבדלים משמעותיים בצריכת החלבון בין הסינים לבין האוכלוסיה המערבית. בממוצע צורך סיני 64 גרם חלבון ליום, מתוכם 7% הם חלבון מן החי, בעוד האמריקאי הממוצע צורך 91 גרם חלבון ליום, מתוכם 70% (!) הוא חלבון מן החי. אלה הם הבדלים דרמטיים, היכולים לתת הסבר נוסף לשיעורים השונים כל כך של סרטן בין שתי המדינות.

יש חוקרים בעולם המערבי הטוענים שההוכחות אינן חותכות דיין לגבי הקשר בין שומן לסרטן. להם עונה ד"ר אוליבר אלאבסטר: "העדויות אינן חותכות לכאן או לכאן. אך אם אתם מנסים להקטין את הסיכון שלכם, תוכלו לזהות גורמי סיכון, חלקם מבוססים למדי, אחרים תאורטיים יותר. אך כמו שאמר עמנואל קנט: `לעתים יש צורך להחליט החלטות על בסיס מידע המספיק לצורך פעולה, אך אינו מספיק עבור האינטלקט`. לפי דעתי יש לפעול לפי מיטב המידע העומד לרשותנו. אפשר להציג את השאלה אחרת: אם ידוע שמקורות מזון מן החי מכילים הרבה מהחומרים בעלי הפוטנציאל להזיק לכם, האין זה לא הגיוני במיוחד להמשיך לאכול אותם?".

ויטמינים, מינרלים ורדיקלים חופשיים והשפעתם על סרטן
רדיקלים חופשיים הם חומרים הנוצרים במהלך המטבוליזם הטבעי של הגוף. חומרים אלה אינם יציבים באופן מיוחד והם בעלי עודף אנרגיה. במהלך ניסיונותיהם לרכוש יציבות ולרדת ברמה האנרגטית הם מתקשרים לרקמות שונות או לחומר הגנטי שבגרעיני התאים (DNA). התקשרותם עלולה לגרום נזק לאותן רקמות או ל- DNA, וכך להאיץ התפתחות סרטן. הנזק שהם גורמים נוטל חלק גם בתהליך ההזדקנות ובמחלות לב.

מטבוליזם שומנים, בעיקר הרב-בלתי רוויים, מעודד ייצור רדיקלים חופשיים. אך יש מקור לתקווה. קיימים חומרים, הנקראים אנטיאוקסידנטים, המנטרלים רדיקלים חופשיים, ומקטינים את נזקם. דוגמאות לאנטיאוקסידנטים הן: בטה-קרוטן, הוויטמינים A, C, E והמינרל SELENIUM. דוגמא להשפעת האנטיאוקסידנטים נמצאה אצל מעשנים. ככל שהם צרכו יותר אנטיאוקסידנטים, כמו ויטמין A ובטה-קרוטן, פחתו סיכוייהם לפתח סרטן ריאה ביחס למעשנים שצרכו מעט אנטיאוקסידנטים.

ויטמין A ובטה קרוטן (בטה-קרוטן הוא החומר שממנו מייצר הגוף ויטמין A): שני חומרים אלה מצויים בירקות ירוקים, צהובים וכתומים. עד היום יש 20 מחקרים אפידמיולוגיים לפחות, המראים שיעורים נמוכים יותר של סרטן באוכלוסיות הצורכות רמות גדולות יותר של ויטמין A ובטה-קרוטן. מקורות טבעיים לוויטמין A הם גזר, ברוקולי, תרד, משמש, אספרגוס, מלון, מנגו, אפרסק, בטטה ועוד רבים.

ויטמין C: פירות הדר הוא מקור ידוע לוויטמין C, אך הוא מצוי גם בירקות ובפירות אחרים, כמו ברוקולי, כרוב ניצנים, אספרגוס, כרובית, כרוב, בטטה ועגבניה.

ויטמין E: מצוי בדגניים ובשמנים צמחיים.

SELENIUM: מצוי בדגנים מלאים.

אמצעי הגנה נוסף נגד רדיקלים חופשיים קשור בתיקון DNA שניזוק. לצורך כך הוא זקוק לחומצה פולית, ויטמין מקבוצת ה- B, אשר נמצא בירקות ירוקים כהים, בפירות, בנבט חיטה, בקטניות ועוד.
מחקרים הראו שלחומצה פולית יכולת לתיקון נזק בכרומוזומים (ב- DNA). אלבסאטר מציין: "נמצא שלחומצה פולית יכולת להגן על תאים נגד נזק הנגרם על ידי מוטגנים (גורמי מוטציות הפוגעים ב- DNA) חזקים, כגון קפאין. מוטגן, כמו קפאין, גורם לשברים במקומות רגישים על פני כרומוזומים. מכל אלה נובע שלאנטיאוקסדנטים ולחומצה פולית השפעה הגנתית מצטברת, השומרת על תאים ומקנה להם יציבות יתר.

חומרים אחרים המגינים מפני סרטן הם INDOLES ואיזותיוציאנטים ארומטיים, והם מצויים בירקות ממשפחת המצליבים (הכרוביים), כמו ברוקולי, כרובית, כרוב ניצנים וכרוב. בשום ובבצל מצוי QUERCITIN, כימיקל טבעי שגם לו קושרים תכונות הגנה מפני סרטן.

קבוצה נוספת של אנטי מוטגנים נמצאה בירקות ובפירות כמו, ברוקולי, כרוב, פלפל ירוק (ששמו הנכון פלפלת), חציל, תפוחי עץ, אננס, ג`ינג`ר, עלי מנתה, נבטי חיטה, פטרוזיליה, חסה, כרוב ניצנים, תרד ועוד.
רבים מקדישים משאבים רבים ודאגה לנושא הזיהום הסביבתי, במחשבה שהוא האחראי לאחוז ניכר ממקרי הסרטן. המחקרים מראים, שזיהום זה אחראי לאחוזים בודדים בלבד ממקרי הסרטן. המלצתי היא להתרכז בשיפור מה שנמצא בשליטתנו: מה שמונח על צלחותינו ומגיע אל הפה שלנו.

רבים חוששים מאכילת שפע פירות וירקות, מחשש שהם מכילים כמות גדולה של חומרי ריסוס, חומרים המזיקים לבריאות וגורמים לסרטן. האמת היא, שככל שעולים בשרשרת המזון (מצמחים לבעלי-חיים צמחוניים ולבסוף לטורפים) עולה ריכוז החומרים האלה. כך שבכל מקרה, בעולם המורעל שבו אנו חיים, עדיף לצרוך מזון הנמצא נמוך עד כמה שאפשר בשרשרת המזון, כלומר לצרוך מזון מן הצומח.

זיכרו!
באפשרותנו למנוע 70%- 80% ממחלות הסרטן. לשם כך יש לנקוט את הצעדים הבאים:
1. להפחית צריכת שומן ושמנים ל- 10%- % 20 מהקלוריות ולהפחית צריכת חלבון ל-15%-% 20 מהקלוריות.
2. לא להשתמש בטבק, על כל צורותיו.
3. להגדיל צריכת סיבים תזונתיים לכ-40 גרם ליום, באמצעות הגדלת צריכת דגניים מלאים, קטניות, ירקות ופירות.
4. להפחית בצורה ניכרת צריכת מזונות מן החי. דיאטות צמחוניות קשורות לשיעורי הסרטן הנמוכים ביותר.
5. להגדיל צריכת ירקות ירוקים כהים, צהובים וכתומים, וכן ירקות ממשפחת המצליבים כמו כרוב, כרובית, כרוב ניצנים, כרוב סיני וברוקולי.
6. להגביל שתיית משקאות אלכוהוליים למנה אחת ליום לכל היותר.
7. לשמור על משקל גוף תקין. לשם כך יש לעסוק בפעילות גופנית באופן קבוע.
8. להימנע מאכילת מזונות משומרים במלח, כבושים או מעושנים.
9. להימנע מחשיפה מוגזמת לשמש או לקרינת רנטגן.
10. אל תחכו שהמערכת הרפואית תטיל עליכם הגבלות תזונתיות (לא בהכרח מספיקות). עשו זאת בהקדם, האחריות על בריאותכם בידיכם.


טיפול תזונתי לחולי סרטן
נכון לעכשיו, לא מוכרים לי מחקרים חשובים שבדקו את נושא התזונה והשפעתה על מחלת סרטן שכבר פרצה. מן ההיגיון הוא, שאם תזונה מסוימת מונעת סרטן, או במילים אחרות יוצרת בגופנו סביבה שאינה תומכת בשינויים סרטניים, כדאי לנקוט מגמה תזונתית דומה גם כאשר מתמודדים עם סרטן קיים. בצורה זו אנו מאפשרים לגוף תנאים אופטימליים למלחמה בסרטן ומייעלים את הטיפול הרפואי. במילים אחרות: באמצעות אימוץ הגישה התזונתית המומלצת כאן, אנו יוצרים סביבה אנטגוניסטית, הדוחה התפתחות סרטן.


ד"ר דן קרת סיים בהצטיינות בית ספר לרפואה שליד הטכניון בחיפה ודוקטור לרפואה נטורופתית מאוניברסיטת בסטיר בארה"ב, עובד בשירותי רפואה משלימה במרכז רפואי אסף הרופא, מרכז המגמה לנטורופתיה בבית ספר לרפואה משלימה במדיקולג', מנחה מ- 1994 קבוצות תמיכה למבריאי לב לפי שיטתו של דוקטור דין אורניש.