על רוזטו, אהבה והשרדות


מאת: ד"ר דן קרת , נטורופת ND MD


רוזטו היא עיירה של איטלקים אמריקאים בפנסילבניה שנחקרה במשך למעלה מ- 50 שנה. הסיבה שעיירה זו משכה תשומת לב היא שבמשך שנים רבות היה שעור תחלואת הלב ברוזטו נמוך ביותר בהשוואה לשתי עיירות סמוכות, בנגור ונצרת. גורמי הסיכון למחלות לב כמו עישון, תזונה עשירה בשומן, סוכרת ואחרים היו שכיחים ברוזטו כמו בשתי העיירות הסמוכות לה. שלושת העיירות השתמשו באותו בית חולים, אותם רופאים ואותה אספקת מים. מדוע?

רוזטו, עיירה של מהגרים איטלקים, הייתה הומוגנית מבחינה אתנית וחברתית, קשרי משפחה בה היו חזקים, וקשרי הקהילה מגובשים. היתכן שהמבנה החברתי היציב, הדגש על המשפחה כיחידה חזקה ומגובשת והקהילה התומכת הגנו מפני מחלות לב? כנראה שכן.

מסוף שנות ה - 60 השתנו בתי האב בעיירה מבתים בהם התגוררו 3 דורות עם מחויבות עזה לדת, לקשרים האישיים ולערכים מסורתיים, לקהילה אמריקאית המתאפיינת בבידוד וניתוק יחסיים.
כמו כן קישרי הקהילה החלו להחלש. במקביל נצפתה עליה משמעותית בתחלואת הלב והשתוותה לשיעורי תחלואת הלב בעירות השכנות. חשוב לציין שהעלייה המשמעותית בתחלואת הלב התרחשה למרות שהדור החדש אכל פחות שומן, עישן פחות ועסק יותר בפעילות גופנית, ובהתנהגותו זו היה אמור שיעור תחלואת הלב לרדת ולא לעלות !!!

החוקרים כתבו: "אותם אנשים בעלי גורמי הסיכון הקונבנציונליים נוטים יותר לפתח התקף לב לעומת אלה שאין להם את גורמי הסיכון, אך יתכן שלחלק גדול של האוכלוסיה יהיו גומי סיכון אך הם לא יפתחו התקף לב במשך למעלה מ- 30 שנה " אם הם מוגנים ע"י תחושה חזקה של שייכות וקהילה."

המחקר על רוזטו הוא רק אחד מיני רבים המובאים בספר חדש ומרתק הפותח לפנינו צוהר לנושא חשוב ביותר לבריאותינו, נושא משמעותי ביותר לגבי איכות החיים שלנו וכנראה שקריטי לגבי המניעה והטיפול במחלות העיקריות שאנו, כחברים בחברת שפע מערבית, חשופים אליהן. אז מהו אותו גורם תחלואה ותמותה המשמעותי ביותר בחברה של היום?

אני אטען שהמידה שבה אנו חשים אהובים ונתמכים ע"י הקרובים אלינו. המידה שבה אנו חשים שיכים לקבוצה, לקהילת אנשים. היכולת שלנו ליצור אינטימיות רגשית עם אחרים, ליצור מקום כזה שבו אנו חשים מספיק בטוחים שאנו יכולים לגלות את שעל ליבנו, את צדדינו היפים והמכוערים כאחת. המידה שבה אותם אנשים ימשיכו לקבל ולאהוב אותנו גם לאחר שנגלה להם מי שאנו באמת. האם יש לנו אדם קרוב איתו אנו יכולים לדבר באופן קבוע? המידה שבה אנו מרגישים מוקפים במעגל חברים תומך ואוהב.

יתכן שלכל אלה השפעה מכרעת על בריאותינו, על יכולתנו למצות את פוטנציאל הבריאות וההחלמה שלנו. היתכן שהשפעה זו נמצאה במחקרים רבים כמשמעותית הרבה יותר מגורמי התחלואה המוכרים לכולנו כמו עישון, חוסר פעילות, כולסטרול גבוה בדם, יתר לחץ דם, תזונה וכדומה.


הספר "אהבה והישרדות, הבסיס המדעי לכוח הריפוי של אינטימיות" מכניס לראשונה למשוואה של בריאות וחולי נושאים שלא דובר בהם במאה האחרונה. הוא מלמד אותנו דברים שאינטואיטיבית ידענו, אך משום מה אין התייחסות אליהם בעולם הרפואה למרות שיתכן והם תורמים, כגורם אחד, את התרומה הגדולה ביותר לחוליינו או בריאותינו.

את הספר כתב דר` דין אורניש שאת שיטתו לריפוי הלב מיישמים היום במספר בתי חולים בארה"ב ובהשראתו פועלות גם קבוצות להבראת הלב גם בארץ, בשיר"מ במרכז רפואי אסף הרופא ובאזור השרון. שיטת ריפוי לב זו שהוכיחה נסיגה של טרשת עורקים (התהליך שסותם את עורקי הלב וגורם בסופו להתקפי לב ומאורעות מוחיים) מכילה גם מרכיבים אחרים כמו תזונה דלת שומן ביותר, פעילות אירובית מתונה ושיטות הרפיה והתמודדות עם לחצים. אולם, למרות כל אותם מרכיבים של התוכנית, לאורך שנות עבודתו הרבות והמחקר הרב שהצטבר, מתרשם דר` אורניש שיתכן שלאהבה, תמיכה ושייכות יש את ההשפעה המשמעותית ביותר על בריאותינו.

להלן מספר מחקרים מיצגים מהאוסף המעידים על עוצמת גורמים אלה כגורמי סיכון או הגנה:

נבדקו קרוב ל- 10,000 גברים נשואים ללא היסטוריה של מחלת לב.
כמצופה, אלה שנמצאו אצלם גורמי סיכון קונבנציונלים (כולסטרול גבוה בדם, לחץ דם גבוה, גיל מבוגר, סוכרת, הפרעות ב-אק"ג, היו מועמדים לפתח תעוקת לב חדשה ב- 5 השנים הקרובות פי 20.
אולם אלה שענו בחיוב לשאלה אחת- האם אשתך מביעה את אהבתה כלפיך?
סבלו באופן משמעותי פחות מתעוקת לב גם כאשר היו להם את גורמי הסיכון לעיל.
אלה עם גורמי הסיכון ושענו בשלילה לשאלה זו סבלו מתעוקה באופן משמעותי יותר. ככל שגורמי הסיכון היו משמעותיים יותר כך לתחושת אהבה מהאשה היה אפקט מנטרל משמעותי יותר.

החוקרים סיכמו זאת כך- " אהבת האשה ותמיכתה הנן גורם מאזן חשוב שבסופו של דבר מפחית את הסיכון ללקות בתעוקת לב אפילו כאשר קיימים גורמי סיכון גבוהים."
מסקנתם ברורה- לא מספיק לטפל בגורמי הסיכון הקונבנציונליים. צריך לבחון את מרכיבי חייו האישיים, חברתיים של החולה ולהתייחס אליהם. או- שהשפעתם של גורמי הסיכון הקונבנציונליים ניתנת לצמצום משמעותי ע"י מערכת יחסים אוהבת.

חוקרים בדקו תמיכה חברתית באמצעות השאלות הבאות:
אילו חלית, האם היה נמצא חבר שיסיע אותך לבית החולים או האם היה עליך להזמין מונית או אמבולנס?
אילו ירדת מנכסיך, האם יש חבר שהיה מלווה לך כסף?
אילו חלית, האם יש חבר שהיה עוזר לטפל בילדיך עד שתחלים?

אם ענית בשלילה לשלושת השאלות, יתכן שיש לך סיכון גבוה פי 3-5 לחלות או למות מכל הסיבות. למשל סיכון מוגבר למחלות לב, שבץ, מחלות זיהומיות, סוגי סרטן שונים, אלרגיות, שחפת, מחלות אוטו-אימוניות, משקל לידה נמוך, אלכוהוליזם, התמכרות לסמים, התאבדות ועוד.

לפני גילוי חיידק השחפת הגורמים לשחפת נחשבו כקומבינציה של מזג אויר, דכאון נפשי, וגנים גרועים. כאשר התגלה החיידק תשומת הלב התמקדה במלחמה בחיידק והזניחה את הגורמים הפסיכולוגיים שאיפשרו למארח לחלות בחיידק. כבר לפני 40 שנה שמו לב לכך שהשיעורים הגבוהים ביותר של שחפת היו בקרב אנשים מבודדים עם מעט תמיכה חברתית, גם כאשר הם גרים בשכונות יוקרה. כנראה שהחוויה הסוביקטיבית של בדידות היא המשמעותית מבחינה בריאותית.

*בשנות ה – 50 נשאלו באוניברסיטת הרוורד 126 סטודנטים גברים בריאים כיצד הם חשים כלפי הוריהם. לאחר 35 שנה נלקחה ההיסטוריה הרפואית והפסיכולוגית שלהם. 91% מאלה שדיווחו על קשר קר עם האם אובחנו עם מחלות משמעותיות (מחלות לב, יתר לחץ דם, כיב תריסריון, אלכוהוליזם)

מול 45% מבין אלה שדיווחו על קשר חם וקרוב עם אמם. 82% מאלה שדיווחו על קשר קר עם אביהם אובחנו עם מחלות משמעותיות בהשוואה ל- 50% מאלה שדיווחו על קשר חם. הסתבר שתחושת קירבה עם אם ואב היא בעלת אפקט מצטבר- 100% מבעלי קשר קר עם שני ההורים היו חולים מול 47% בלבד מאלה שדיווחו על קשר חם עם שניהם. החוקרים כתבו: " תפיסת האהבה עצמה יכולה להיות גורם מנטרל ביופסיכוסוציאלי רוחני המקטין את האימפקט השלילי של גורמי לחץ ומחלה והם מעודדים תיפקוד חיסוני וריפוי."

* דר` רדפורד וויליאמס ועמיתיו באוניברסיטת דיוק בדקו 1400 גברים ונשים שעברו צינטור לב ונמצאו עם לפחות עורק אחד חסום משמעותית. אחרי 5 שנים אותם שלא היו נשואים ולא היה להם אדם קרוב, אדם איתו יכלו לדבר באופן קבוע, מתו בקצב הגדול פי 3 בהשוואה לנשואים , בעלי חבר קרוב או שניהם. אחרי 5 שנים 50% מהבודדים נפטרו. הבדלים אלה לא היו תלויים בכל גורמי הסיכון הקונבנציונליים כולל מספר העורקים החסומים וחומרת החסימה, תפקוד חדר שמאל של הלב, עישון, כולסטרול, פעילות גופנית וכולי.

דר` אורניש הוא רופא מעשי ויעיל. הוא לא רק מצביע על גורמי הסיכון אלא גם מפרט עבורנו כיצד אנחנו יכולים לפעול כדי להפוך גורם סיכון לגורם הגנה, כיצד ניתן להגביר את תחושת השייכות, התמיכה, האהבה והאינטימיות בחיינו. הוא בוחר להתחיל בנושא של תקשורת בין אישית.

הוא מוביל אותנו צעד צעד בדרך המלמדת אותנו ליצור תקשורת מקרבת במקום תקשורת מרחיקה שהרי קירבה ואינטמיות פרושם ריפוי, בעוד שריחוק, חוסר אימון, ציניות ובידוד מובילים למחלה. אנו לומדים על כוחה העצום של המילה (שהרי החיים והמוות ביד הלשון) וכל אחד מאיתנו יודע כיצד מילים מסוימות יכולות לגרום לנו לחוש מרוחקים, מותקפים ופגועים בעוד שמילים אחרות גורמות לנו לחוש נתמכים, מקובלים, "שאנחנו בסדר", שאיכפת לאחר מאיתנו.

אנו לומדים כיצד לדבר פחות באמצעות מחשבות, הנחוות לעיתים קרובות כבקורת ושיפוטיות ע"י השומע ומקשה עליו את המשך ההקשבה. במקום מחשבות יש לנו סיכוי רב יותר להתקרב אם נדבר בשפה של רגשות, שהם תמיד נכונים (אם אני כועס או מפחד או עצוב כדאי לכם מאוד שלא לנסות לשכנע אותי שאני לא מרגיש כך), יש להם השפעה חזקה עלינו והם יוצרים תחושה של חמלה וקירבה.


ד"ר דן קרת סיים בהצטיינות בית ספר לרפואה שליד הטכניון בחיפה ודוקטור לרפואה נטורופתית מאוניברסיטת בסטיר בארה"ב, עובד בשירותי רפואה משלימה במרכז רפואי אסף הרופא, מרכז המגמה לנטורופתיה בבית ספר לרפואה משלימה במדיקולג', מנחה מ- 1994 קבוצות תמיכה למבריאי לב לפי שיטתו של דוקטור דין אורניש.