אוסטאופורוזיס - ריפוי | טיפול - מידע מפורט



אוסטאופורוזיס - רקע כללי

אוסטאופורוזיס באופן מילולי פרושו "עצם נקבובית". בדרך כלל ישנה ירידה בצפיפות העצם לאחר גיל 40 בשני המינים ( כ-2% ירידה בשנה) אך נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר לסבול מאוסטאופורוזיס בגלל ירידה גדולה יותר בצפיפות העצם. גורמים רבים יכולים לגרום לאבוד מסת העצם וקיימות וריאציות שונות של אוסטאופורוזיס, אך אוסטאופורוזיס בגיל המעבר הוא השכיח ביותר. בקירוב, אחת מכל ארבע נשים בגיל המעבר סובלת מהבעיה.

קפצי לקריאה אודות הטיפול הנטורופתי באוסטאופורוזיס


גורמי סיכון לאוסטאופורוזיס אצל נשים:

• גיל המעבר
• נשים לבנות או אסיאתיות
• הופעת גיל מעבר בגיל מוקדם
• היסטוריה משפחתית
• גובה נמוך ועצמות קטנות
• רזון
• צריכה נמוכה של סידן
• עקרות
• ניתוח קיבה
• טפול בגלוקוקורטיקוסטרואידים
• תרופות נוגדות עיוותים
• היפר פרה תירואיד
• עישון
• אלכוהול

כ-20 מיליון אנשים חולים באוסטאופורוזיס בארה"ב. למרות שיתכן וכל עמוד השדרה יהיה מעורב באוסטאופורוזיס לאחר גיל המעבר, איבוד מסת העצם שכיחה ביותר בעצם הירך, עמוד השדרה והצלעות. מאחר ועצמות אלו נושאות משקל רב, הן רגישות יותר לכאב, דפורמציות ושברים. לפחות 1.5 מיליון שברים מתרחשים כל שנה כתוצאה ישירה של אוסטאופורוזיס, כולל 250,000 שברי עצם הירך. שבר בעצם הירך הוא פאטאלי ב- % 20-12 מהמקרים וגורם למשקעים ארוכי טווח בטיפול הביתי למחצית מהאנשים השורדים אותו. כשליש מהנשים וכשישית מהגברים ישברו את עצם הירך במשך חייהם. מחלת ה אוסטאופורוזיס פוגעת באחת מכל ארבע נשים מעל גיל 55. לפי הערכות סטטיסטיות, יותר מ-35% מהנשים יסבלו לפחות משבר אוסטאופרוטי אחד עד גיל 70. שברים בצוואר הירך כרוכים בעליה בשעור התמותה 5%-20% בשנה הראשונה שלאחר השבר, לעומת אנשים מקבוצת גיל דומה, שלא לקו בשבר בצוואר הירך.


אוסטאופורוזיס - מהלך המחלה

השלד בנוי מעצמות שהן האיברים הקשים ביותר של הגוף. יש להבדיל בין קליפת העצם שהמבנה שלה קשה ומוצק לבין העצם הספוגית, הבנויה מקורי עצם דקים ששזורים ולכודים אלה באלה ויוצרים מערכת דמויית ספוג. עצם ספוגית היא המרכיב העיקרי בחוליות עמוד השדרה ובקצות העצמות הארוכות - צוואר הירך וקצה האמה. קצב איבוד העצם הספוגית מהיר פי 6 מקצב איבוד קליפת העצם. הידלדלות העצם כוללת את המרכיבים המינרליים ( inorganic – אנ-אורגנים) של העצם וגם הלא-מינרליים - מטריצה אורגנית, המורכבת בעיקר מחלבון הקולגן בעל מבנה מרחבי ייחודי, היוצר רשת עליה מתיישבים המינרלים. הבסיס הפיזיולוגי מצביע בבהירות כי יש לכך סיבות מעבר לחסר בסידן בדיאטה. למעשה חסר בסידן בדיאטה במבוגר היא תוצאה של שני מצבים נפרדים הידועים כאוסטאוקלמיה או רככת העצמות. שני המצבים, אוסטאוקלמיה ואוסטאופורוזיס, שונות בכך שבאוסטאוקלמיה יש אך ורק חסר סידן בעצמות. לעומת זאת, באוסטאופורוזיס יש חסר בסידן ובשאר המינרלים וגם ירידה במסגרת הלא-מינרלית של העצם. מעט תשומת לב ניתנה לחשיבות המטריצה האורגנית בתפקידה בשמירה על מבנה תקין של העצם ומניעת שברים. העצם היא רקמה דינמית חיה אשר באופן קבוע נבנית ונהרסת, אפילו במבוגרים. מטבוליזם של עצם בריאה נורמאלית תלוי במשחק ההדדי המורכב של גורמים תזונתים והורמונלים רבים, כשהכבד והכליות בעלי השפעה מווסתת. על אף ההמלצה שלעצם בריאה דרושים סידן וויטמין D, לא ידועה מספיק העובדה כי גם להורמונים יש תפקיד מכריע באחוד של הסידן לעצם. 


אוסטאופורוזיס - סימפטומים

• בדרך כלל ללא סימפטומים עד כאב גב חמור
• שברים ספונטנים במפרק הירך ובחוליות
• ירידה בגובה
• ירידה ברמת המינרלים בעמוד השדרה ואגן הירכיים הנראים לעין בצילום רנטגן
• אבוד קומה עד 12 ס"מ מירבי של גיל צעיר
• קיצור מרווח בין האגן לצלעות
• הבלטת הבטן לפנים ורפיון שרירי הבטן

 

סיבות להיווצרות אוסטאופורוזיס

1. חומצת קיבה
ספיגת הסידן תלויה בשינוי יוני החשמל במעיים. הבעיה העיקרית עם סידן קרבונט היא הקושי בהפיכתו למיונן ומסיס, סידן קרבונט הינו הסידן השכיח ביותר בצורת תוספי התזונה. על מנת שסידן קרבונט יספג הוא חייב ראשית להפוך למסיס ומיונן על ידי חומציות הקיבה. היפוכלורידריה בגיל מבוגר מקטינה את הספיגה של סידן קרבונט. במחקרים על נשים לאחר גיל המעבר, נראה כי ב-40% מהמקרים יש חסר חמור בחומציות הקיבה. הוכח כי אנשים אשר סובלים מחסר בחומציות הקיבה יכולים לספוג כ-4% מהמנה האוראלית של סידן קרבונט, לעומת אדם עם חומצת קיבה נורמאלית אשר יכול לספוג כ-22%. מטופלים בעלי תת חומציות של מערכת העיכול זקוקים לצורת הסידן אשר כבר מסיסה ובמצב ממויין כגון סידן ציטראט, סידן לאקטאט, או סידן גלוקונאט. כ-45% מהסידן נספג אצל מטופלים הסובלים מתת חומציות של מערכת העיכול בהשוואה ל-4% ספיגה בסידן קרבונט. ההבדל בספיגה מוכיח בבהירות כי סידן מיונן ומסיס הינו אפקטיבי יותר מאשר סידן קרבונט בתת חומציות. הודגם גם כן כי סידן זמין יותר הוא סידן ציטראט לעומת קרבונט.

2. ויטמין D
ויטמין די מווסת\מעורר ספיגת סידן, מאחר וויטמין D יכול להיות מסונתז ע"י פעולת אור השמש, מומחים רבים מחשיבים אותו יותר כהורמון מאשר ויטמין.

3. גורמים הפוגעים במאזן הסידן בגוף:
• תרופות
- glucocorticoids: קבוצת תרופות לטפול במחלות דלקתיות כרוניות. התרופה גורמת להפחתה בספיגת הסידן והגברת הפרשתו בשתן וכמו כן מדכאת את הפעילות בונת עצם ומגביר ספיגה חוזרת.
- Anticonvulsants: ממריצים את פעולת מערכת הציטוכרום P450 לשנות את המטבוליזם של ויטמין D .
- Immunosuppreeants: לטיפול במחלות כגון הפרעה מטאבולית, הפטיטיס, אי ספיקת כליות המוביל לאוסטאופניה.
• מחלות כרוניות
מחלות גנטיות מגוונות מקושרות בהעלאת רמת הסיכון ל אוסטאופורוזיס. המכינזם התורם לאבוד מסת עצם ייחודי בכל מחלה ובד"כ משולב בגורמים רבים כולל תזונה וחוסר פעילות גופנית.
• חסר בויטמין D
• יחס לא תקין בין סידן לזרחן
• תאית ומרכיבים סופחים אחרים - חומצה פיטית , חומצה אוקסלית - מורידים את ספיגת הסידן יוצרים מלחים היוצאים בצואה מבלי להספג.

4. גורמים הורמונלים
• אסטרוגן - בגיל המעבר אסטרוגן מופרש בכמות קטנה ברקמת השומן. אסטרוגן מעודד את בנייית העצם ומעכב את פירוקה ולכן הירידה בייצורו בגיל המעבר נחשבת כגורם חשוב בהתפתחות אוסטאופורוזיס. מגיל זה יכול קצב אבוד העצם להגיע ל-6% בשנה.
• הורמון הפראתירואיד - הורמון זה אחראי על משק הסידן בגוף והוא מיוצר ע"י 4 בלוטות זעירות, הנמצאות בחלק התחתון של הצוואר. תפקידו לשמור על רמת סידן תקינה בדם. ע"י זירוז יצירה של ויטמין D, הוא מגביר את ספיגת הסידן במעי. אם לא יסופק סידן במזון, הוא ידאג לניידות של סידן מהעצם לדם.
• הורמון הקלציטונין - תפקידו להיפטר מעודפי הסידן המגיעים לדם. ההורמון מכניס את הסידן לעצם ומעודד את איבודו בשתן - מונע עלייה לא תקינה של סידן בדם ע"י הורדה של ניידות הסידן מהעצם.
• הורמוני בלוטת התריס - עודף בהורמון בלוטת התריס שנוצר עקב פעילות יתר של הבלוטה, יגרום להאצת פירוק העצם.
ריכוז הסידן בדם נשאר יציב יחסית בגבולות צרים של תזוזה. באם הרמות יורדות, יש עליה בהפרשה של הורמון הפרה-תירואיד (PTH) ע"י בלוטת יותרת התריס וירידה בהפרשת קלציטונין (calcitonin) ע"י התירואיד והפרה-תירואיד. אם רמות הסידן בדם עולות, יש ירידה בהפרשת ההורמון פרה-תירואיד (PTH) ועליית בהפרשת קלציטונין.
אחת התאוריות הקושרות איבוד מסת עצם וחסר באסטרוגן היא שחסר באסטרוגן גורם לאוסטאוקלסטים להיות רגישים ל-PTH , והתוצאה היא עליה בשברי עצמות ולכן גם עליה ברמת הסידן בדם. עליה זו ברמת הסידן בדם מובילה לירידה ברמות ה-PTH המפחיתים\מצמצמים רמות של ויטמין D פעיל ומעלים הפרשת סידן. תאוריה זו היא הטובה ביותר להסבר השפעות הורמונליות על אוסטאופורוזיס.


איבחון אוסטאופורוזיס

אוסטאופורוזיס מאובחן בצורה הטובה ביותר ע"י בדיקת צפיפות העצם. לאחרונה גיבש ארגון הבריאות העולמי המלצות לאבחון אוסטאופורוזיס באמצעות מדידת צפיפות העצם. האבחנה מתבצעת על פי מידת התרחקותו של ערך הצפיפות שנצפה אצל הנבדק מהערך שנצפה אצל מבוגרים בריאים. זו הדרך היחידה לקבל מידע כמותי על מצב העצם.

QCT - בדיקה כמותית באמצעות סורק ממוחשב: בבדיקה זו נמדדת תכולת המינרלים בגופי החוליות המותניות (הנפגע העיקרי באוסטאופורוזיס). הבדיקה איננה מושפעת מהסתיידות בכלי הדם וסביב החוליות אך היא כרוכה בחשיפה לכמות קרינה גבוהה.

בדיקות מעבדה: בדיקות אלה אינן מהוות תחליף למדידת צפיפות העצם, משום שהן אינן נותנות מידע כמותי, אבל הן מסוגלות לספק מידע על התנהגות העצם.

בדיקת רמת האוסטאוקלצין בדם: אוסטאוציקלין הינו חלבון, המיוצר ע"י התאים בוני עצם בעת יצירת העצם. כמות קטנה ממנו מגיעה למחזור הדם וניתנת למדידה. ככל שפעילות התאים בוני העצם גבוהה יותר - כך תהיה גבוהה יותר רמת האוסטיאוקלצין בדם.

בדיקת רמות הדאוקסיפירדינולין קרוסלינקס בדם: באמצעות דגימת שתן בודדת שנלקחה בבוקר. בבדיקה זו נמדד חומר הנוצר בפירוק המרכיב החלבוני של העצם. חומר זה מופרש בשתן וככל שרמתו בשתן גבוהה יותר כך פעיל יותר תהליך פירוק העצם.

בדיקת הפוספטזה הבסיסית הספציפית לעצם: בדיקה זו מודדת את רמת האנזים הפעיל בבנית עצם. רמתו נמדדת בדם ותוצאות הבדיקה מצביעות על רמת פעילותם של התאים בוני העצם.

בדיקת N-telopeptide: אלה הם חלבונים המופרשים בשתן בעת פירוק העצם.

צילומי רנטגן: צילום עמוד השדרה יכול להדגים שברים בחוליות.


אוסטאופורוזיס - טיפול נטורופתי טבעי

בטיפול בהידלדלות העצם יש להתחשב בגורמים נוספים מלבד חסר תזונתי של סידן. זהו מצב מורכב המערב מערכת הורמונלית, אורח חיים, תזונה, וגורמים סביבתיים. המטרה הראשונית בטיפול ובמניעת אוסטאופורוזיס:

• לשמור על מסת מינרלים הולמת
• למנוע איבוד מטריציה של חלבון ושאר הרכיבים הפעילים\משתתפים במבנה העצם.
• להבטיח מנגנון תיקון ע"מ לבנות מחדש אזורים שנפגעו.

סגנון החיים משפיע באופן משמעותי על בריאות העצם. לדוגמא: קפה, אלכוהול ועישון גורמים למאזן שלילי של סידן ומעלים את הסיכון לפתח מצב של הידלדלות העצם, לעומת זאת פעילות גופנית קבועה מפחיתים את הסיכון.

1. פעילות גופנית
למען האמת, חשובים ככל שיהיו גורמים הורמונלים והתזונה, הפעילות הגופנית חשובה ומשמעותית יותר לשמירה על עצם בריאה. מחקרים רבים הראו כי כושר גופני הוא הגורם האחראי הישיר לצפיפות העצם. פעילות פיזית מתונה של שעה - שלוש פעמים בשבוע הוכיחה יכולת למנוע איבוד מסת עצם ולעלות למעשה את צפיפות העצם לאחר גיל המעבר.

2. תזונה
תפריט מערבי עשיר בקפאין, נתרן וסוכרים פשוטים גורם לבעיה בספיגת הסידן.
גורמי תזונה רבים הועלו כגורמים לתחלואת הידלדלות העצם ביניהם:

• כמות נמוכה של סידן - כמות גבוהה של זרחן
• דיאטה מרובת חלבון
• דיאטת מרובת חומציות
• מלח
• חסר במינרלים

3. תוספי תזונה
מספר תוספי תזונה נמצאו יעילים בהתמודדות עם אוסטאופורוזיס כגון: סידן, מגנזיום, בורון ועוד.

4. איזון רמות אסטרוגן בנשים
על ידי תוספת של פיטואסטרוגנים לתזונה, פיטואסטרוגנים הם בעלי השפעה אסטרוגנית למרות שבהשוואה לאסטרוגן השפעתם היא רק 400:1. עקב כך נוטים פיטואסטרוגנים לנטרל רמות מוגזמות של אסטרוגן. אם רמות האסטרוגן נמוכות הן יגרמו לעליה בהשפעת האסטרוגן, אם הרמות גבוהות, תהיה ירידה בהשפעת האסטרוגן מאחר ופיטואסטרוגנים נקשרים לאתרי קשירה של קולטן אסטרוגן ועקב כך מתחרים באסטרוגן.

5. שיפור הספיגה של סידן בקיבה
כאמור, חוסר סידן נגרם לרוב מספיגה לקויה המחמירה עם הגיל. על ידי צמחי מרפא ניתן לשפר את הספיגה הלקויה ובכך לדאוג כי כל המינרלים החיוניים יספגו במערכת העיכול ולא יווצר חסר.


אוסטאופורוזיס - שאלות ותשובות אודות הטיפול הנטורופתי

שאלה:
הבנתי כי לא מומלץ לאכול מוצרי חלב, איך אפשר לקבל 1300 מ"ג סידן ביום בתזונה? האם זה לא הסידן שאחראי לצפיפות העצם?
תשובה:
בראייה המערבית הקונבנציונלית מתמקדים תמיד על תחום אחד - קרדיולוג מטפל רק בלב, גסטרולוג במערכת העיכול, המטולוג בדם וכולי. אם את באה לרופא אף-אוזן-גרון עם כאב גרון המלווה בפריחה, בפריחה הרופא לא יטפל, הוא ישלח אותך לרופא עור. הרפואה הקונבנציונלית, בבסיסה, מחלקת לחלקים את גוף האדם, למרות שבמציאות הראיה הכוללנית היא קריטית. גוף האדם עובד באינטראקציה מושלמת וכל האיברים תומכים אחד בשני. כנ"ל גם לגבי הסידן. הרפואה הקונבנציונלית רואה את חשיבות הסידן למרכיב העצמות והכמות המומלצת היומית הולכת וגדלה ככל שריבוי מקרי ה אוסטאופרוזיס עולה. אולם הסידן הוא לא המינרל היחיד שנכנס לגוף ונספג. קיימים עוד המון מרכיבים בגוף שפועלים יחד איתו וחשובים לא פחות ממנו לבריאות העצם. כיום מחקרים הוכיחו את חשיבות אכילת ירקות ופירות למניעת אוסטאופרוזיס. ירקות ופירות לא מכילים כמות גבוהה של סידן, ולמרות זאת חשיבותם רבה. הם מכילים מרכיבים שעוזרים לסידן להספג כגון מגנזיום וויטמין D, ירקות מכילים כמות קטנה של זרחן (שהוזכר במאמר כמינרל שמתחרה על אזורי הספיגה עם סידן ונמצא הרבה במוצרי חלב) ואולי הכי חשוב - תגובתם בדם היא בסיסית ולכן יותר סידן נשאר בעצם. לסיכום: המטרה היא לא להגיע ל 1300 מ"ג סידן ליום, כי זו כמות לא ריאלית. במקומות בעולם שבהם מחלת ה אוסטאופרוזיס כמעט ולא קיימת, צריכת הסידן הרבה יותר נמוכה. המטרה היא שבסה"כ התזונה תהיה טובה לעצמות.

שאלה:
מה ההבדל בין סידן קרבונט לסידן ציטראט? מה נספג יותר? מה נשאר יותר זמן בגוף? מתי עדיף קרבונט ומתי ציטראט?
תשובה:
סידן ציטראט זו הנוסחה אשר נספגת טוב יותר בגוף, במיוחד לאנשים מבוגרים ובהיפוכלורידריה (כשהקיבה לא מאוד חומצית). סידן קרבונט תהיה בחירה נכונה לאנשים אשר סובלים מעודף חומציות בקיבה (צרבות, כיבים וכו'). היא יותר זולה ולכן הרבה חברות שמות אותה במוצריהם, למרות יעילותה המאוד נמוכה. לגבי מה נשאר יותר זמן בגוף, זו כבר שאלה אחרת. זה תלוי מאוד בתזונה: עודף חלבון וסוכר גורם להשתנת מינרלים למשל, בעיקר סידן. תזונה עשירה בזרחן גם כן גורמת לשקיעת סידן כרכיב לא פעיל (מקושר כימית עם הזרחן). זה תלוי גם בתפקודי כליה (שוב השתנת מינרלים), תפקודי כבד(מטבוליזם של רכיבי תזונה), מצבים רפואיים, פעילות גופנית.


אוסטאופורוזיס - מחקרים רפואיים אודות הטיפול הטבעי

פעילות גופנית ומניעת אוסטאופורוזיס
מחקר העוסק בקשר בין פעילות גופנית ומניעת אוסטאופורוזיס

תזונה ומניעת שברים חוזרים
מחקר אודות ייעוץ תזונתי העוזר במניעת שברים חוזרים בחולי אוסטאופרוזיס

סויה ומניעת אוסטאופורוזיס
מחקר העוסק בקשר בין אכילת פולי סויה ומניעת אוסטאופורוזיס


לילך נהרי-נטורופתית מומחית