תזונה כגורם להיווצרות מחלות לב וכלי הדם


מאת: ד"ר דן קרת , נטורופת ND MD


אין ספק שבחינה כוללנית של הגורמים למחלות הלב וכלי הדם (מתח ולחץ נפשי, עישון, חוסר פעילות גופנית ותזונה לקויה) הכרחית למניעתן או לגרימה לנסיגתן. בפרק זה נתמקד בהבנת תרומתה של התזונה להתפתחות מחלות אלה.

מחקרים רבים מציגים תמונה ברורה, שאנשים החיים באזורים שבהם גבוהה צריכת השומן הרווי והכולסטרול (בדומה לחיילים האמריקאיים בקוריאה) סובלים יותר מטרשת עורקים קשה מהתקפי לב ומשבץ-מוחי. מחקרים רחבי יריעה הראו את הקשר המוכר לכולנו בין צריכת כולסטרול לבין טרשת העורקים ומחלות לב. ככל שצורכים יותר שומן, שומן רווי וכולסטרול, עולה שיעור מחלות הלב וכלי הדם.

הכולסטרול הוא אחד הגורמים שבו תולים את האשם לתחלואה. האם מוצדק השם הרע שיצא לו?
יש לדעת שכולסטרול היא מולקולה חיונית לחיים. הגוף משתמש בה לייצור ויטמין D, מלחי מרה (החיוניים לספיגת שומנים וויטמינים מסיסי שומן) והורמוני מין. משום היותו חומר חיוני כל כך לחיים, הגוף האנושי (כמו גם גופם של שאר היונקים) מייצר אותו בעצמו. הגוף האנושי אינו מסתמך על מקורות חיצוניים ודואג לכל צרכיו.

מרבית הכולסטרול שבגופינו מיוצר על ידינו. כאשר הגוף אינו מקבל כולסטרול מבחוץ (זה קורה כאשר ניזונים ממזון צמחי בלבד שבו לא מוצאים כולסטרול), הוא מייצר את כל הכמות הנחוצה. קרוב לוודאי שעודף הכולסטרול הבא מבחוץ (או מה שמצטרף אליו, כפי שנבדוק בהמשך) הוא המורבד על דפנות העורקים.

ברצוני להציג מידע מעניין, המציב בסימן שאלה מסוים את היות הכולסטרול הגורם המזיק העיקרי. בקרב בני תרבויות תקופת האבן ששרדו עד המאה העשרים אנו לא מוצאים טרשת עורקים, לא בגיל צעיר, כמו שנמצא בקרב צעירים בחברה שלנו, ולא בקרב מי שחיים עד גיל מופלג. מכאן, שאם נזהה את ההבדלים העיקריים בין תזונתנו לבין תזונת אבותינו (כמו גם היבטים אחרים של אורח החיים הקדמוני), נוכל למצוא רמז לפיתרון חידת הטרשת.


מחקר על תזונתו של האדם הקדמון הוצג במאמר שפורסם במגזין הרפואי היוקרתי (NEW ENGLAND JOURNAL OF MEDICINE). החוקר מניח שתזונת האדם הקדמון היא התזונה שאליה הוא הותאם בצורה הטובה ביותר, כפי שנקבע על ידי האבולוציה במשך מאות אלפי השנים של ההתפתחות האנושית. הגנים ששרדו במהלך האבולוציה הם אלה המותאמים בצורה הטובה ביותר לסביבה שבה חי האדם הקדמון במשך מאות אלפי שנים. ידוע שגנטית אנו זהים לאדם הקדמון (מלבד שינויים לא משמעותיים, כמו היכולת של הגזע הלבן לשמר את האנזים המפרק את סוכר החלב מעבר לגיל הינקות). מכאן, טוען החוקר, תזונת האדם שחי לפני עידן החקלאות (לפני 10,000 שנה) צריכה להכתיב את הכיוון התזונתי של האדם המודרני. ואולם התזונה שלנו שונה מאוד מתזונתו של האדם הקדמון, וכך למעשה אורח חיינו כיום אינו מותאם להרכב הגנטי שלנו.

האדם הקדמון אכל מחצית מכמות השומן שאנו אוכלים כיום. מעט השומן שהוא אכל היה עשיר בחומצות שומן רב-בלתי-רוויות ובחומצות שומן מסוג אומגה 3, הידועות כמונעות היווצרות טרשת עורקים ומדללות את הדם. צריכת הכולסטרול היתה דומה או אף גבוהה משלנו! כמו כן הוא אכל מעט מאוד פחמימות פשוטות (סוכרים פשוטים), הרבה פחות סוכר וכמובן שהוא לא אכל קמח לבן כלל. הוא צרך כמות גדולה פי 5- 10 של סיבים תזונתיים (עיקרם מירקות ופירות ומיעוטם מדגניים, שכן מדובר בתקופה שלפני עידן החקלאות), רבע מכמות הנתרן, הרבה יותר אשלגן מנתרן וכמעט פי שניים סידן. מזונו היה רב נפח וממלא, ולא מרוכז מבחינה קלורית כמו מזוננו העתיר שומן וסוכר והדל בסיבים תזונתיים.

העובדה הבולטת ביותר היא, שלמרות צריכת הכולסטרול הגבוהה שלו הוא לא פיתח טרשת. הכיצד ייתכן הדבר? האם שטיפת המוח לגבי הכולסטרול בטעות יסודה?
תשובה חלקית לפחות ניתנת, לדעתי, בהמשך המחקר. לדברי החוקר תזונת האדם הקדמון היתה מורכבת בעיקרה מבשר ומירקות. הוא צרך מעט דגניים ולא צרך חלב ומוצריו כלל. את הכולסטרול הוא קיבל מהבשר שאותו הוא אכל, מאחר שהכולסטרול מצוי בשריר עצמו ולא ברקמת השומן התת-עורית. ההבדלים בין הבשר שהוא אכל לבין הבשר הזמין לנו כיום הם דרמטיים ומתבטאים בשלושה תחומים עיקריים:

1.אחוז השומן בבשר: השוואת בשר ממוצע מהסופרמרקט לבשר צייד מגלה הבדלים מהותיים. אחוז השומן בגוף חיה מבויתת, חיית מכלאה, המגודלת בידי אדם, הוא בין 25% ל-30%, לעומת ממוצע של % 3.9 בבשר חיות בר.

2.בבשר חיית בר נמצא פי חמישה יותר חומצות שומן רב-בלתי-רוויות (רב"ר). ככל שהיחס בין חומצות השומן מסוג רב"ר לחומצות השומן הרוויות במזון גדול יותר, גדלה ההגנה מפני מחלות לב וכלי הדם. היחס P/S, המופיע על קופסאות הגבינה שבמקרר, מבטא את היחס שבין חומצות רב"ר לבין חומצות רוויות (בין Poly unsaturated fatty acids לבין Saturated fatty acids). חברות המזון מחויבות לציין זאת בגלל חשיבות מדד זה. בתזונה אמריקאית ממוצעת יחס זה הוא 0.44. ועדה מיוחדת מטעם הסנט האמריקאי ממליצה על יחס של 1.0 ובתזונת האדם הקדמון מוצאים יחס של 1.41.

3.ריכוז חומצות השומן מסוג אומגה 3 בבשר ציד הוא 4%, בעוד שבחיית מכלאה נמצאו עקבות בלבד. חומצות שומן אלה מגינות על הלב, ועקב כך ממליצים לצרוך שמן דגים מים צפוני קר, העשיר בחומצות שומן אלה.


עתה מצטיירת תמונה מעט ברורה יותר. "הרע" הוא קרוב לוודאי אינו הכולסטרול כשלעצמו, אלא מרכיבי מזון הנלווים אליו בתזונה המודרנית, בעיקר כמות השומנים וסוגם. העובדה שיש קשר ברור כל כך בין צריכת כולסטרול, בין רמתו בדם לבין מחלות לב ְ אינה הופכת אותו לאשם הבלעדי. נכון יהיה לומר שהכולסטרול מייצג כיוון תזונתי שלם, המהווה גורם סיכון ללב. אם דברים אלה נכונים בעיקרם, הרי שהניסיון למקד את המלחמה בכולסטרול הוא בבחינת "לחפש את המפתחות מתחת לפנס". ואכן, מי שמתמצא במחקרים הדנים בטיפול בתרופות להורדת כולסטרול יודע, שרבות מהן הוכיחו שיפור משמעותי בתמונת הדם, כלומר הפחתת הכולסטרול הכללי, "הכולסטרול הרע" (LDL) והטריגליצרידים והעלאת ה- HDL, "הכולסטרול הטוב". לעתים אף ישנה ירידה במספר אירועי אוטם שריר הלב. ואולם ברוב המקרים לא היה שיפור בהרגשתו הסובייקטיבית של נוטל התרופה, לא היה שיפור בתעוקת הלב, וכן לא היה שיפור משמעותי מבחינה סטטיסטית בסך התמותה. ממצאים אלה מוצנעים בדרך כלל בסופם של המאמרים וצריך לחפשם בנרות.


חשוב לציין, שבשנתיים האחרונות, לראשונה בתולדות הטיפול התרופתי להפחתת כולסטרול, נמצאה יעילות קלינית, כלומר הפחתה בתחלואה, עקב הטיפול בקבוצת תרופות חדשה. עד כה, במשך עשרות שנים, השפיע הטיפול נפלא על תמונת הדם במעבדה, אך לא על איכות חיי המטופל או על תוחלת חייו.

יחד עם זאת, האתגר שלנו הוא להוריד את רמת הכולסטרול באופן טבעי קרוב ככל האפשר ל-150 %מ"ג. במשך 45 שנות מחקר לא תועדו התקפי לב אצל בעלי כולסטרול נמוך מ-150 %מ"ג. גם נתן פריטיקין, התזונאי הידוע שחלה בתעוקת לב, ממליץ לנסות להשיג רמת כולסטרול דומה. לאחר שהמציא את שיטתו, הדומה מאוד לשיטה שתתואר להלן, הוא הגיע להישגים מרשימים עם מטופליו. בניתוח שלאחר המוות תיארו המנתחים את עורקי לבו "נקיים כעורקים של תינוק". כלומר, האשמה למחלות הלב וכלי הדם אינה מוטלת על גורם אחד בלבד, אלא כנראה על אורח החיים בכלל, על צורת התזונה הכוללת, שאותם יש לבחון ולשנות, כדי לפתור את הבעיה היסודית.


ד"ר דן קרת סיים בהצטיינות בית ספר לרפואה שליד הטכניון בחיפה ודוקטור לרפואה נטורופתית מאוניברסיטת בסטיר בארה"ב, עובד בשירותי רפואה משלימה במרכז רפואי אסף הרופא, מרכז המגמה לנטורופתיה בבית ספר לרפואה משלימה במדיקולג', מנחה מ- 1994 קבוצות תמיכה למבריאי לב לפי שיטתו של דוקטור דין אורניש.