מחלת שד פיברוציסטית - טיפול וריפוי טבעי



מחלת שד פיברוציסטית - רקע כללי

מחלת שד פיברוציסטית, הידועה גם בשם דלקת שד ציסטית (CYSTIC MASTITIS), מהווה בד"כ מרכיב מ תסמונת קדם ווסתית, מחלת שד פיברוציסטית נחשבת לגורם סיכון לסרטן שד (לא גורם סיכון משמעותי כמו הסטוריה משפחתית, גיל התחלת וסת מוקדם והריון בגיל מאוחר או חוסר הריון). סימפטומים אופייניים של מחלת שד פיברוציסטית מופיעים בערך שבוע לפני הווסת ונעלמים בערך שבוע לאחר הפסקת הווסת. הסימפטומים כוללים רקמת שד מלאת גושים, צריבה, כאב, כובד של השדיים והפרשה מהפטמה.

• מחלת שד פיברוציסטית הינה שכיחה מאוד: 20-40% מהנשים שלפני גיל המעבר.
• המחלה נפוצה ביותר בין הגילאים 30-50.
• כאב או כאב ורכות המופיעים באופן טיפוסי לפני הווסת, למרות שבד"כ המצב ללא סמפטומים.
• מחלת שד פיברוציסטית משפיעה על שני השדיים, עם ציסטות בגדלים שונים, המשווים לכל שד מוצקות.
• גודל הציסטות משתנה באופן מתמיד.


הסיבות למחלת שד פיברוציסטית

היווצרות המחלה מקורה, כנראה, ביחס מוגבר של אסטרוגן - פרוגסטרון (ייצור עודף של אסטרוגן ומחסור בפרוגסטרון) . במשך כל מחזור וסת יש גירוי הורמונאלי נשנה של השד. בהתחלה יש שגשוג של רקמת השד ע"י האסטרוגנים, אח"כ פעילות של פרוגסטרון ולאחר מכן הצטמקות (כשרמות ההורמונים יורדות אחרי מספר ימים השדיים חוזרים בד"כ לגודלם ולתפקודם הרגיל). בהרבה נשים השינויים האלה כה קלים, עד שאין הופעה של סימנים קליניים וסימפטומים. אולם, אצל נשים אחרות, מתרחשים תהליכים דלקתיים משמעותיים. התאים של שד פיברוציסטי מאופיינים ע"י גידול יתר והתרחבות, פעילות הפרשתית מוגברת, הרחבה של צינורות החלב והצטלקות. אלו יכולים להופיע עקב רמות מוגברות של ההורמון פרולקטין, המופרש ע"י ההיפופיזה (בלוטה מפרישת הורמונים הנמצאת במוח). האסטרוגן הנוצר באופן פנימי וזה הנמצא בגלולות למניעת הריון גורם לעלייה בהפרשת הפרולקטין. מחלת שד פיברוציסטית לא יכולה להיות שונה באופן מוחלט מסרטן שד או מפיברואדנומה של השד מבחינת קריטריונים קליניים בלבד. כאב, שינויים מחזוריים בגודל, ריבוי נודולים, כל אלה מצביעים על מחלת שד פיברוציסטית. בד"כ האבחנה היא באמצעות הליכים לא פולשניים כמו סריקת אולטרסאונד, ממוגרפיה, אבל אבחנה ברורה תלויה בנטילת דגימה (ביופסיה).


טיפול נטורופתי טבעי למחלת שד פיברוציסטית

תזונה
לתזונה מרכיב חשוב בטיפול ב מחלת שד פיברוציטית. על ידי תזונה ניתן להקטין את רמות האסטרוגן ואת רמת הדלקתיות בגוף ובכך למנוע את ההיווצרות של גושים פיברוציסטיים.

מתילקסנטינים
ישנן הוכחות ברורות, התומכות בקשר שבין צריכה של קפאין, תיאופילין ותיאוברומין, לבין מחלת שד פיברוציסטית. קפאין, תיאופילין ותיאוברומין מעוררים ייצור יתר של מוצרים תאיים, כמו רקמה סיבית ונוזל כיסי (ציסטה).

תת פעילות של בלוטת התריס
או מחסור ביוד קשורים לשכיחות גבוהה יותר של סרטן השד. ישנן גם הוכחות לקשר בין פעילות נמוכה של בלוטת התריס ל מחלת שד פיברוציסטית. טיפול הורמונאלי חלופי של הורמון התירואיד בנשים הסובלות מתת פעילות של בלוטת התריס ולחלק מהנשים שפעילות בלוטת התריס שלהן נורמאלית, יכול להביא לשיפור. באופן תיאורטי חסר ביוד הופך את שכבת האפיתל לרגישה יותר לאסטרוגן. רגישות היתר הזו יכולה לגרום להפרשה עודפת מעל לגבול הספיגה, לכן יש נפיחות של צינוריות השד והיווצרות של ציסטות קטנות ולאחר מכן פיברוזיס (התקשות הרקמה והצטלקותה).

תפקוד כבד
מאחר שהכבד הוא האתר הראשוני לפינוי אסטרוגן, כל גורם המתערב בתפקודו הנכון של הכבד יכול להוביל לעודף אסטרוגן. כדי לסלק רעילות אסטרוגן יש צורך ברמות נאותות של גורמים ליפוטרופים וויטמינים מקבוצה B.

תפקוד המעי הגס
מחלה בשד קשורה לתפריט המערבי ולליקויי תפקוד במעיים. ישנו קשר בין סטיות תאיות בנוזל השד לבין התדירות של פעילויות מעיים. נשים, שלהן יש פחות מ – 3 פעילויות מעיים בשבוע, הן בעלות סיכון גדול פי 4.5 לחלות במחלת שד פיברוציסטית בהשוואה לנשים שיש להן לפחות פעילות אחת ביום. קשר זה נובע כנראה מכך שהפלורה החיידקית במעי הגס הופכת את תכולת המעי למגוון של מטבוליטים רעילים, כולל גורמים מסרטנים ומוטגנים (גורמי מוטציות). מיקרואורגניזמים צואתיים מסוגלים לסנתז מחדש אסטרוגן מתוך אסטרוגן שהופרש קודם ושהרעלים סולקו ממנו. התזונה ממלאת תפקיד עקרי בפלורת החיידקים במעי הגס, בזמן המעבר של הצואה ובריכוז של רעלנים ומטבוליטים מהמעיים הניתנים לספיגה. נשים שהתפריט שלהן צמחוני, מפרישות אסטרוגנים מהם סולק הרעל בכמות הגבוהה פי 2 או 3 מנשים שתפריטן בלתי מוגבל, אלה גם סופגות מחדש יותר אסטרוגנים. נוסף על כך, אצל נשים אוכלות-כל רמות האסטרוגנים שהרעלים לא סולקו מהם גבוהות ב – 50%.

צמחי מרפא
צמחי מרפא יכולים לאזן את הגוף. בניית פורמולת צמחי המרפא נעשית אינדיווידואלית לכל אישה לאחר תשאול נטורופתי מקיף. על פי התשאול נבחרות המערכות בגוף שבהן יש לתמוך ולטפל. המערכות הרלונטיות במחלת שד פיברוציסטית הן כבד, מערכת הלימפה, והמערכת ההורמונלית. ישנם צמחי מרפא העובדים ספציפית על רקמת השד.


שאלות ותשובות אודות הטיפול הנטורופתי - מחלת שד פיברוציסטית

שאלה:
אני בת 40 ואני סובלת מחלת שד פיברוציסטית כבר 10 שנים. נשלחתי כבר הרבה פעמים לבדיקות ביופסיה לשלול סרטן שד והמצב הזה מתיש אותי. מה אפשר לעשות?
תשובה:
שינוי אורח חיים הכולל שינוי תזונתי מעמיק ותרגול קבוע של פעילות גופנית וטכניקות הרפיה לרוב פותר את הבעיה או מקטין את כמות הפיברוציסטים בצורה משמעותית. ישנם מזונות שיש להימנע מהם ומזונות שחשוב לשים עליהם דגש בתזונה, על מנת לאזן את רמות ההורמונים. כתמיכה, הטיפול הנטורופתי מציע לקיחת צמחי מרפא העוזרים בוויסות המערכת ההורמונלי בגוף ומערכות נוספים שלא מאוזנות.

שאלה:
לפני מחזור השד שלי מאוד כואב, רגיש ונפוח ואני מרגישה עצבנית, מתוחה ורגישה יתר על המידה. יש לזה טיפול נטורופתי?
תשובה:
את סובלת משילוב של מחלת שד פיברוציסטית ו PMS, תסמונת קדם ויסתית. תסמונות אלו בהחלט קשורות אחת לשניה והטיפול בהם הוא דומה. סיר להניח שאיזון המערכת ההורמונלית, על ידי תזונה נכונה ופורמולת צמחי מרפא, תפתור את בעיית ה PMS ואת בעיית השד הפיברוציסטי.

שאלה:
אני סובלת מ מחלת שד פיברוציסטית. מהם הסיכונים שלי לחלות בסרטן שד?
תשובה:
מחלת שד פיברוציסטית נחשבת לגורם סיכון לסרטן שד, אך מחלה זו אינה גורם סיכון משמעותי כמו הסטוריה משפחתית, גיל התחלת וסת מוקדם והריון בגיל מאוחר או חוסר הריון. חשוב לציין כי לנטורופתיה דרכים מצוינות למנוע סרטן שד, על ידי תזונה נכונה ואורח חיים בריא.


מחקרים רפואיים אודות יעילות הטיפול הטבעי - מחלת שד פיברוציסטית

הקשר בין תזונה ומחלת שד פיברוציסטית
מחקר המוכיח כי צריכת סויה מורידה את תופעות מחלת שד פיברוציסטית

קפה ומחלת שד פיברוציסטית
מחקר העוסק בקשר בין קפאין לבין מחלת שד פיברוציסטית


לילך נהרי-נטורופתית מומחית