הידיעה שמתח גורם לחולי ואמונה גורמת להחלמה היא חלק בלתי נפרד מתרבויות שונות בעולם במשך אלפי שנים. רעיונות אוניברסלים אלו קיימים בתרבויות רבות. בתקופת היפוקרטס, אבי הרפואה המודרנית, החל הפיצול בין הרפואה המכניסטית לויטאלית.
הגישה המכניסטית דגלה כי המחלה היא תוצאה של גורם חיצוני או חוסר תפקוד פנימי של הרקמות אותו האדם מקבל בתורשה. ההבראה נעשית על ידי חומר נגדי לגורם החיצוני המזיק. הגישה הויטאלית דגלה כי מחלה היא יציאה משיווי משקל, מאיזון, וכי הגורם המזיק "נדבק" לאותו אדם בגלל שלאדם רגישות או חולשה. על פי גישה זו הגוף עושה את הבחירה הטובה ביותר שהוא יכול בנסיבות הקיימות. ההבראה נעשית על ידי הגוף עצמו. גוף חזק ומאוזן מבריא את עצמו לבד ללא סימפטומים. כאשר הסימפטומים חזקים או כרוניים, יש לתמוך בגוף, על ידי סילוק המכשולים, כדי להגיע לאיזון.
גישתו של העולם המערבי, ובעיקרו הרפואה המערבית, נובע מהגישה המכניסטית. הגוף נהפך לגוש איברים והנפש נזנחה. ככול שהתקדם המכשור הרפואי כך רחק הרופא מהמטופל – בעזרת מכשור מודרני אין צורך עוד לשאול את האדם שאלות להבין מה מצבו, מהן תחושותיו ומחשבותיו. ככול שהרפואה התקדמה נחלק הגוף ליותר ויותר חלקים, וכיום רופא עיניים אינו לוקח בחשבון את מצב מערכת העיכול ורופא אזניים לא שואל על גרד בעור. עד לאחרונה דחו המדענים כי רגשות יכולים להשפיע על מחלה ושמחלה יכולה להשפיע על רגשותינו. אולם, בעשור האחרון התפתחה הטכנולוגיה בתחום מערכת החיסון והעצבים, כגון בדיקות MRI, CT ועוד, היכולות להראות את הקשר בין רגשות ומחלות. תחום רפואי חדש זה נקרא "פסיכונוירואימונולוגיה"- הוא כולל 3 תחומים מתחום הרפואה – פסיכו (הנפש) נוירולוגיה (תורת העצבים) ואימונולוגיה (תורת מערכת החיסון). על ידי חיבור שלושת תחומים אלו הראייה נהפכת להוליסטית. למעשה לא צריך מכשור טכנולוגי מפותח כדי להיווכח בקשר בין גוף לנפש. זהו קשר שאנו חווים יום-יום, אך לרוב לא נותנים עליו את הדעת. מי מאתנו לא חווה את ההרגשה לפני אירוע מרגש כגון מבחן, חתונה, פגישה חשובה. הרגשות הם רגשות עזים, אך הגוף גם כן מגיב, לרוב הבטן כואבת ויש צורך להתרוקן בדחיפות ובתכיפות. אותו חיבור קורה כשאנו נמצאים במצב של התרגשות עזה עקב פחד, חרדה, ידיעה כואבת או ידיעה שמחה – הלב פועם בחוזקה, הידיים מזיעות והדם כאילו ואוזל מהרגליים. תגובה זו מוכרת כ"הלחם או ברח" או באנגלית "FIGHT OR FLIGHT". היא תגובה קדמונית והייתה הכרחית ביותר לאדם הקדמון אך גם לנו כיום בעולם המודרני. כשהאדם הקדמון ניצב מול הנמר ביער יש לו 2 ברירות – לברוח או להלחם. תגובת מתח זו מפעילה שורה של שינויים בגוף. עצמת השינויים תלויה בכמה חווה האדם את החוויה מאיימת. שינויים אלה מטרתם להכין את הגוף לפעול ביתר יעילות, המעלה את הסיכוי לשרוד. השינויים הפסיכולוגיים כוללים העלאת רמת הלחץ דם, נשימות מוגברות, פעימות לב מהירות, העלאה בצריכת החמצן, זרימה של דם לשרירי השלד, זיעה מוגברת ושרירים דרוכים. תגובה זו עוזרת לנו להתמודד בזמני מתח רב, אך יש לה גם חסרון. אם אדם חווה תגובת מתח באופן קבוע או בפרקי זמן רבים, לשינויים פיזיולוגיים אלו יש השפעה מחלישה את יכולת הגוף לעמוד בפני מחלות וכן השפעה מחלישה על תהליכי הריפוי בגוף. אנו חווים מתח רב כשאנחנו עומדים בפקק, בזמן שאנחנו ממהרים, כשמגיעים חשבונות שאנחנו צריכים לשלם, שעות עבודה מרובות וכולי. מתח תמידי יכול לנבוע גם מבחירות חיים לא שלמות כגון לחיות עם בן זוג שלא אוהבים, לעסוק במקצוע שלא אוהבים, לקחת אחריות יתר, לא לפתח את התחומים האהובים.

התגובה ההפוכה של המתח היא תגובת ההרפיה של הגוף. היא כוללת ירידה בלחץ הדם, ירידה במספר הנשימות, ירידה במספר פעימות הלב, ירידה בצריכת חמצן, ירידה בדם הזורם לשרירי השלד, ירידה בזיעה וירידה במתח שרירי.כתגובה הפוכה לתגובת המתח, תגובת ההרפיה מעלה את ההגנה של הגוף מפני מחלות ואת תהליכי הריפוי של הגוף. תרגול קבוע של טכניקות הרפיה שתורמות לתגובת ההרפיה משפרות גם את איכות החיים ואת היכולת להתמודד עם מצבי מתח. תגובת ההרפיה היא מצב פיזיולוגי, ולא טכניקה בפני עצמה. ישנן הרבה טכניקות שיכולות להביא את הגוף למצב הרפיה, וטכניקות אלו הם לב ליבה של רפואת הגופנפש.

הטכניקות המרכזיות ברפואת גופנפש הן:
מדיטציה
מודעותיות
הרפיה פרוגרסיבית

הטכניקות הבאות הן טכניקות הרפיה, אבל יכולות לשמש גם למטרות אחרות:
דמיון מודרך
טכניקת נשימות
ביופידבק